סוגיות

האפשרות למתן פיצוי כספי לתורמי איברים העלתה כמה התנגדויות. להלן סקירה קצרה של ההתנגדויות והתגובות אליהן. בנושאים אלה דנו לעומק במאמרים הנמצאים בדף מאמרים שבאתר.
א. “מכירת איברים אינה חוקית!”
בשנת 1984, כשהקונגרס האמריקאי הצביע בעד הוצאה אל מחוץ לחוק של מתן “פיצוי הולם” למשפחות של תורמים חיים ותורמים שנפטרו, טרם נקבע כל הליך כלל ארצי לרכישה של איברים והפצתם. הרעיון שעמד בבסיס הצבעה זו היה לבדוק אם יהיו די אנשים שיתרמו איברים מרצונם החופשי כדי לענות על צורכיהם של חולים הזקוקים להשתלה. היום, כעבור עשרים וחמש שנה, ברור עד כאב כי ההסתמכות על אלטרואיזם בלבד מוטעית לחלוטין. יותר מ-7,000 אזרחים אמריקאים מתים בכל שנה מפני שהאיבר שהיו זקוקים לו לא היה זמין בעבורם. לעתים מסתיימת התועלת שבחוק מסוים והוא ממצה את עצמו. יש לבחון פתרונות יצירתיים כגון פיצוי מוסדר לתורם, וליישמם כדרך להגדיל את מאגר האיברים להשתלה. הטיעון שכיום מכירת איברים היא בלתי חוקית, אינו הופך את העניין ללא מוסרי מיסודו.

ב. “הסיכון הרפואי שבתרומת כליה הוא גבוה!”
תרומת כליה מלווה בשני סיכונים רפואיים: הסיכון שבניתוח והסיכון של חיים עם כליה אחת. באשר לסיכון הראשון, ניתוח הנקרא “מתיחת בטן” הוא ניתוח מסוכן יותר מאשר תרומת כליה (היכנסו למאגר המאמרים שלנו וחפשו “השוואת סיכוני ניתוחים”).
באשר לסיכון השני, תוחלת החיים של אנשים החיים עם כליה אחת – בין שנולדו כך ובין שתרמו כליה, היא זהה. מכיוון שהחברה מעודדת תרומת כליה ממניעים אלטרואיסטיים, החברה יודעת שהסיכון הרפואי לתורם הוא מזערי, וברור שאין סיכון רפואי בהצעת תמריצים למשפחה בעבור איבריו של מי שכבר נפטר.

ג. “מכירת איברים הופכת את גוף האדם לסחורה!”
החברה מאפשרת מסחור של הגוף האנושי כאשר הוא יכול לעזור לאנשים אחרים, למשל: מכירת שיער או דם, וזרע או ביציות כדי לעזור לאנשים הנמצאים בטיפולי פוריות. בשנת 1800 דחתה החברה את רעיון ביטוח החיים כמסחור של גוף האדם, מכיוון שהערכת החיים ואיברי הגוף במונחים של כסף נתפסה כ’לא מוסרית’. לאחר שהתברר כי ביטוח החיים יכול לסייע סיוע ניכר ליתומים ולאלמנות ולהועיל לחברה, הפך ביטוח החיים לחוקי.

ד. “מניעיהם של תורמי כליה אינם טהורים!”
מניע מורכב מגורמים רבים שלעולם אינם יחידים מטבעם או טהורים. כבאי שמקבל משכורת רץ לתוך בניין בוער מפני שהוא רוצה לעזור לאחרים, וגם משום שהוא מקבל משכורת. רופאים מבלים שנים רבות בבית הספר לרפואה כדי לעזור לאנשים וגם כדי להתפרנס היטב. אין דבר לא מוסרי בקבלת כסף המעודד התנהגות מעוררת הערצה. האם כאשר כבאי/ת או רופא/ה מצילים חיים אנו מעקמים את אפנו מכיוון שקיבלו משכורת?

ה. “תשלום בעבור איברים ידחק את רגליהם של התורמים האלטרואיסטיים”
יש החושבים כי הצעת פיצוי כספי בעבור איברים יקטין תרומות ממניעים אלטרואיסטיים. מסקנה זו מתבססת על ההנחה כי הדבר ידחה תורמים אלטרואיסטים בשל הניחוח המסחרי שידבק בתרומה וכתוצאה מאמונתם כי אין כבר צורך בתרומה אלטרואיסטית, מכיוון שאנשים אחרים ינצלו את ההזדמנות כדי למכור את איבריהם. אין די נתונים בעולם האמיתי כדי לתמוך בהנחה זו. וגם אם הדבר נכון, קרוב לוודאי שהתמריצים הכלכליים המוצעים ימשכו אפילו אנשים רבים יותר לתרום איברים, וכך יחול גידול בכמות תורמי האיברים. באיראן, למשל, כאשר התשלום על תרומת כליה הפך לחוקי בשנת 1988, אחוז תורמי האיברים נשאר יציב, כ-12%.

ו. מדרון חלקלק: תשלום בעבור איברים יזמין חטיפה ורצח של בני אדם
טיעון המדרון החלקלק הוא שכאשר התשלום בעבור איברים יהפוך לחוקי, הדבר יעודד חטיפה והרג של אנשים בעבור איבריהם. ראשית, טענה זו – כמו כל טיעוני המדרון החלקלק – מסיטה את תשומת הלב מן ההחלטה אם תשלום בעבור איברים הוא מוסרי או לא. שנית, החשש להתעללות שתנבע מכך אינו בהכרח מעיד על התרחשותה. (לדוגמה, במהלך שנות ה-70 המוקדמות בארצות הברית הזהירו פעילים שהתנגדו להפלות כי הפלות חוקיות יפתחו פתח לרצח תינוקות – דבר שמעולם לא קרה.) שלישית, אפשר ליצור תהליכים שימנעו זאת (לקנות רק איברים מתורמים חיים המודעים לסיכונים שבתרומה, אחרי שעברו תקופת צינון של שנה וכו’). רביעית, יש כרגע ילדים העובדים במכרות פחם, אך אין איש התומך בהפסקת השימוש בחשמל שמופק באמצעות פחם. התמיכה היא בפיקוח וברגולציה נוקשה כדי לוודא שאין ילדים העובדים במכרות.
לבסוף, הפיכת התשלום לחוקי תסיר את הסיכון הפלילי ואת המתווך, ובכך תפחית את המחיר של איבר בודד עד לנקודה שבה כבר לא יהיה כדאי לנסות להשיג איבר בלתי חוקי. למעשה, רק עכשיו אין זה חוקי לשלם בעבור איברים – אך הדבר קורה בכל זאת, בכל פעם שבה המחירים מופקעים באופן מלאכותי ונוצר חשש כזה

.הערה: שימו לב שהתנגדויות אלה אינן חלות על תורם שכבר נפטר. לכל הפחות, יש לתת פיצוי כספי ישיר למשפחות שיסכימו לתרום איברים של בן משפחה שנפטר.