תשובות להתנגדויות נפוצות לתשלום עבור איברים.

יש שני סיכונים רפואיים בתרומת כליה: הסיכון של הניתוח, והסיכון של חיים עם כליה אחת. לגבי הראשון, ניתוח מתיחת בטן (⁨"Tummy Tuck"⁩) מסוכן יותר מתרומת כליה (ראו את עמוד המאמרים שלנו).

לגבי השני, תוחלת החיים הממוצעת של אנשים שחיים עם כליה אחת זהה, בין שנולדו עם כליה אחת ובין שתרמו כליה. מכיוון שהחברה מעודדת תרומת כליה אלטרואיסטית, החברה יודעת שהסיכון הרפואי לתורם מזערי. וכמובן, אין שום סיכון רפואי כשמדובר בתמריצים למשפחות עבור איבריו של מי שכבר נפטר.

החברה מתירה להפוך את גוף האדם לסחורה כשהדבר יכול לעזור לאחרים, למשל במכירת שיער, דם, זרע או ביציות לטיפולי פוריות. במאה ה-19 החברה דחתה את רעיון ביטוח החיים כהפיכת גוף האדם לסחורה, כי נחשב "לא מוסרי" להעריך חיים ואיברים במונחים של כסף. כשהתברר שביטוח חיים יכול לעזור מאוד ליתומים ולאלמנות ולהועיל לחברה, הוא הותר בחוק.

מניע מורכב מגורמים רבים; הוא אף פעם אינו יחיד או טהור. כבאי בשכר נכנס לבניין בוער כי הוא רוצה לעזור לאחרים וגם כי הוא מקבל משכורת. רופאים לומדים שנים רבות בבית ספר לרפואה כדי לעזור לאנשים, וגם כדי להתפרנס היטב. אין שום דבר לא מוסרי בקבלת כסף כתמריץ להתנהגות ראויה להערכה. כשכבאי או רופא מצילים חיים, האם צריך לזלזל בהם כי קיבלו משכורת?

יש הסבורים שמתן פיצוי כספי עבור איברים יצמצם את התרומה האלטרואיסטית. המסקנה הזאת מבוססת על ההנחה שתורמים אלטרואיסטים יירתעו מתרומה בגלל האופי המסחרי שיוצמד לה, וגם בגלל האמונה שאין צורך בתרומה אלטרואיסטית כי אחרים ימכרו את איבריהם. אלא שאין מספיק נתונים מהעולם האמיתי כדי לתמוך בהנחה שפיצוי ידחק החוצה את התרומה האלטרואיסטית. וגם אם זה נכון, סביר מאוד שהתמריצים הכספיים ימשכו עוד יותר אנשים לתרום איברים, כך שבסך הכול מספר התורמים יגדל. באיראן, למשל, כשתשלום עבור כליות הותר בחוק ב-1988, שיעור האנשים שתרמו איברים נשאר יציב על 12%.

טיעון המדרון החלקלק הוא שאם תשלום עבור איברים יהיה חוקי, הדבר יעודד חטיפה והריגה של אנשים לשם איבריהם. ראשית, הטיעון הזה – כמו כל טיעוני המדרון החלקלק – מסיט את תשומת הלב מההכרעה אם תשלום עבור איברים הוא בלתי מוסרי או לא.

שנית, עצם החשש מניצול לרעה אינו אומר שהניצול יקרה. (בארצות הברית בתחילת שנות ה-70, למשל, מתנגדי הפלות הזהירו שהתרת הפלות תפתח פתח לרצח תינוקות – וזה לא קרה.) שלישית, אפשר לקבוע נהלים שימנעו זאת (קניית איברים רק מתורמים חיים שקיבלו מידע על הסיכונים, שעברה עליהם תקופת צינון של שנה וכדומה).

רביעית, כיום יש ילדים שעובדים במכרות פחם. אף אחד לא מציע להפסיק להשתמש בחשמל שמופק מפחם. מה שמציעים הוא פיקוח ורגולציה הדוקים יותר כדי לוודא שאין ילדים שעובדים במכרות.

ולבסוף, התרת התשלום תסיר את הסיכון הפלילי ואת המתווך, וכך תוריד את מחיר האיבר עד כדי כך שלא יהיה משתלם לאיש לנסות להשיג איבר באופן בלתי חוקי. למעשה, דווקא עכשיו, כשהתשלום עבור איברים אסור ובכל זאת מתקיים, המחירים מנופחים באופן מלאכותי והחשש גדול כל כך.